דרום אמריקה 1937. בערבות ארגנטינה, דון מרכוס היה מגדל ראשי בקר למטרות בשר וכן יבולי חיטה, בעוד שרוסה היתה אמונה על משק הבית. חיי השיתוף היו מגיעים לשיאים בזמן האוכל, השולחן אפוף הארומות והניחוחות המשכרים היה עמוס לעייפה ממטעמיה של רוסה אשר כונתה בפי כל "דוניה רוסה". ישראל 2003. בבית אבן בסגנון ערבי בנו נכדיהם של דון מרכוס ודוניה רוסה את מטבחה של סבתם, כפי שהיה בנוי אז בחווה, בנסיון לשחזר נאמנה את האוירה, הטעמים והריחות של אותו שולחן אוכל שהיה מתכנס בחוות דון מוטה ודוניה רוסה.