ממוסקבה לת״א: איך מסורת המתנות בנובי גוד מצאה בית חדש בישראל

נובי גוד הוא אחד החגים הכי כיפיים שהגיעו לישראל. הוא לא חג דתי, לא חג של לוח השנה העברי - ועדיין, הוא מצליח לגעת בלב של כל כך הרבה אנשים. יש בו שילוב נדיר: מצד אחד מסורת עמוקה של משפחות שעלו מרוסיה וממדינות חבר העמים, ומצד שני - משהו אוניברסלי, רך ונעים שמתחבר בקלות למשפחתיות הישראלית.

ויש בו עוד משהו: מתנות. מתנות קטנות, אישיות, בעלות משמעות רגשית - כאלה שמסמלות התחלה חדשה, תקווה ושפע.

וזה אולי ההסבר הכי טוב לשאלה: איך חג שנולד רחוק, סביב מסורת של שנים, הפך להיות חלק מהתרבות הישראלית?

בואו נצלול לסיפור שהתחיל בין עצי אורן מכוסים שלג - וממשיך בהמון בתים כאן בארץ.

איך נולד חג הנובי גוד ומה הקשר למתנות?

כדי להבין את נובי גוד, צריך לדמיין את רוסיה של פעם. חורף כבד, מינוס עשרים בחוץ, ועם זה - רגע אחד של חום.

נובי גוד נולד כחג חילוני שמטרתו לציין את תחילת השנה האזרחית, בתקופות שבהן חג המולד לא נחגג בפומבי. החג הזה נתן לאנשים רגע לעצור, להתכנס, להניח מפה לבנה, להכין סלטים מסורתיים, לשים עץ ירוק בחדר - ולהתכונן לשנה טובה יותר.

בחג הזה הילדים התרגשו במיוחד: הם ידעו שבבוקר תחכה מתנה.

לא מתנה גדולה. לא מותגים. לא מתנות מפוארות. תפוז - שהיה נדיר ויקר בחורף. בובה בעבודת יד. צעצוע קטן. מחווה אחת שמראה אהבה.

המתנה הייתה חלק מהקסם של החג, כי היא הייתה פשוטה, צנועה אבל בעלת ערך רגשי עצום.

ומשהו בערך הזה - של מתנה שקטה שמגיעה מתוך כוונה - שרד עד היום.

איך העלייה הגדולה מרוסיה הביאה את המסורת לישראל?

בשנות ה־90 עלו לישראל כמעט מיליון עולים ממדינות ברית המועצות לשעבר. העלייה הזו שינתה את התרבות הישראלית: אוכל, מוסיקה, שפה - וגם חגים.

אחד הדברים שהעולים הביאו איתם באהבה גדולה היה נובי גוד.

זה לא היה חג שצריך "להתאים אותו למשהו - הוא לא התחרה בחגים קיימים, הוא לא דרש טקסים מיוחדים, והוא היה קל לשחזור: ארוחה, שולחן יפה, עץ קטן (או צמח גדול), מוזיקה, משפחה - ומתנות.

עולים רבים סיפרו שהחג הזה היה העוגן שלהם.

כשהכול היה חדש, מוזר, מבלבל - נובי גוד היה רגע מוכר. הוא נתן תחושה של בית בתוך מקום חדש.

וכמו שקורה עם כל דבר טוב בישראל - הוא החל לחלחל החוצה.

חברים שלא נולדו או גדלו בתרבות של ברית המועצות, הוזמנו לארוחות נובי גוד, ראו את החג וקלטו מהר את הקסם.

באיזה אופן המסורת השתלבה בחברה הישראלית?

בישראל התרבות אוהבת חגים. אוהבת להתכנס. אוהבת אירועים שמשלבים אוכל, משפחה וצחוקים.

ונובי גוד? זה בדיוק זה.

וככה זה קרה:

1. זמן איכות של משפחה וחברים, עם ארוחה כיפית, אירוח חגיגי וברור - מתנות אישיות.

2. מסיבות נובי גוד. במיוחד בערים עם קהילות רוסיות גדולות - יש גם מסיבות ממש גדולות! עם מוזיקה, אוכל, שמפניה, מתנות קטנות ובגדים יפים.

3. שיחות על נובי גוד הפכו להיות חלק מהדברים שמדברים עליהם בדצמבר. זה לא חג נישתי, זו חגיגה שממש כיף להיות חלק ממנה.

4. המעבר ממתנות קטנות לחוויות. כאן מגיע הטוויסט הישראלי.

   
   

במקום להביא בובה או תפוז - מביאים חוויה. החג קיבל ניחוח חדש: מודרני, חווייתי, כיפי.

איך נראית חלוקת מתנות בנובי גוד בישראל של היום?

היום נובי גוד בישראל נראה כמו המיקס הכי יפה שיש בין מסורת רוסית וישראלית.

אם פעם מתנות לנובי גוד היו פשוטות, היום הן הפכו למשהו מרגש ואחר:

• חוויות זוגיות. כי נובי גוד מדבר על התחלות - וכיף לפתוח שנה יחד.

• ארוחות שף. כי אין כיף כמו לחגוג עם אוכל.

• סדנאות - קוקטיילים, אפייה, צילום - כל מה שמסמל פתיחה חדשה.

• גלמפינג או חופשה קצרה - להתחיל את השנה עם שקט. טוב לנו.

• פרחים - כי בכל חג ישראלי בסוף זה מגיע לפרחים.

המשמעות נשארה: מתנה שמסמלת אהבה והתחלה. ממשיכה לשמח, לסמל מערכות יחסים ויחס אישי.

אבל הצורה - השתדרגה. 

מה אפשר ללמוד מהחיבור בין המסורת הרוסית לבין התרבות הישראלית?

הסיפור של נובי גוד בישראל הוא שיעור מדהים על מפגש תרבותי.

הוא מלמד:

1. שמסורת יכולה לנוע בין מדינות - ולהישאר רלוונטית

לא צריך לשכפל אותה בדיוק. מספיק לשמור על הלב שלה.

2. ששמחות אפשר לייצר - ולהתחבר למסורת מחדש.

כשחג מגיע עם אהבה - תמיד יהיה לחגיגה מקום.

3. שמתנות מספרות סיפור

ברוסיה זה היה תפוז. בישראל זו חוויה זוגית. אבל המשמעות? זהה.

4. שהדור הצעיר יוצר מסורות חדשות

היום נובי גוד נראה אחרת לגמרי מאיך שהוא נראה לפני 40 שנה. וזה דבר יפה.

5. שהתחלה חדשה היא ערך אוניברסלי

וכשיש ערך משותף - קל להתחבר אליו.

יאללה מסכמים. אז איך אתם חוגגים את הנובי גוד?

נובי גוד בישראל הוא חג שנראה אחרת, נשמע אחרת ומרגיש אחרת ממה שהיה פעם - אבל הלב שלו נשאר אותו לב: חג של חום, משפחה ואיחול לשנה טובה.

המסורת של מתנות נובי גוד מצאה כאן בית חדש - צבעוני, שמח ופתוח - והפכה להיות חלק מהפסיפס הלא-רשמי של החגים הישראליים. וממש כיף שזה קרה.